חדד נ' מור - בית למגורים בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת ביקשה לרכוש דירת מגורים בבניין שהיה בתהליכי בניה מהנתבעת 1.

הנתבע 2 היה נציגה של הנתבעת 1 והציג לפני התובעת את הפרטים הרלבנטיים לשיטתו לצורך המכירה.

תחילה ביקשה התובעת לרכוש את הדירה המזרחית, אך לאחר שהתנהלו התכתבויות בין עורכי הדין של הצדדים וחלף זמן, מכרה הנתבעת 1 את הדירה המזרחית ולפיכך התעניינה התובעת בדירה המערבית.

בפגישה הרלבנטית נכחו התובעת והנתבע 2.

התובעת מסרה לנתבע שיק על סך של 20,000 ₪ המשוך לפקודת הנתבעת 1.

לטענת התובעת, לאחר כשלושה ימים ולאחר שראתה את הדירה, הגיעה למסקנה שהדירה אינה מתאימה לצרכיה ולכן הודיעה לנתבע 2 על ביטול העסקה ודרשה את החזר הכספים ששילמה.

הנתבעים סרבו להשיב את הכספים שגבו.

לטענת הנתבעים, התשלום שולם כמקדמה, והנתבעת היתה מוכנה להחזיר את התשלום לאחר שייכרת הסכם חדש למכירת אותה דירה לצד ג' ובתנאי שסכום המכר יהא שווה או עולה על הסכום שסוכם עם התובעת – 1,262,500 ₪

לטענת הנתבעת, בסופו של יום נמכרה הדירה בסכום נמוך יותר, ולכן לא מגיע לתובעת החזר כלשהו.

לאחר שעיינתי במסמכים, שוכנעתי כי הנתבעים המציאו לתובעת באמצעות באת כוחה את המסמכים הרלבנטיים.

הנתבע 2 פעל כנציגה של הנתבעת 1 ולכן לא ניתן להטיל עליו אחריות אישית לתשלום.

המוכרת הן על פי גרסת התובעת והן על פי גרסת הנתבעים, הינה הנתבעת 1, מי שגם לפקודתה נרשם השיק, ומי שגבתה את השיק בפועל.

אשר על כן, התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

אשר לנתבעת 1 – הרי שגם לטענת הנתבע 2 הוא הסכים ואמר לתובעת כי באם תבטל את העסקה בתוך מספר ימים יושב לה כספה.

לטענת התובעת, העסקה בוטלה כעבור כשלושה ימים.

בעדותו טען הנתבע 2 כי הדבר היה לאחר שחלף למעלה מחודש.

אלא שבכתב ההגנה נטען כי הביטול התבצע לאחר מס' ימים, אם כי לא שלושה.

לפיכך, אני מקבל את גרסתה של התובעת באשר להודעת הביטול.

לא זו אף זו, לא נכרת בין הצדדים הסכם בכתב ולא זיכרון דברים כלשהו.